פרק חשוב בתהליך האישור של מוצרים ומכשירים רפואיים ברשויות הרגולטוריות הוא הוכחה של ביוקומפטיביליות של המכשיר, כבסיס לבטיחות הקלינית שלו. הדגש הראשון בקביעת סיכון בריאותי של חומרים ומוצרים הוא בהערכת מנת החשיפה הפנימית באדם (הזמינות הביולוגית, bioavailability) ולא רק זהות החומר עצמו. בנוסף, יש לקבוע את התגובה או הסיכון הנגזרים מהיקף החשיפה המתאימה. הסיכונים האפשריים מחשיפה למרכיבים שונים במוצרים ובמכשירים כוללים רעילות חדה, תת-חדה וכרונית ברמות והיקפים שונים (גנטית, תאית, מקומית או מערכתית). ובנוסף עלולה להיות לחשיפה השפעה קרציוגנית, טרטוגנית, או התפתחותית.
בשנת 1986 חברו הרשויות הרגולטורית בארה"ב, קנדה ובריטניה וקבעו כללים ראשוניים להסדרה של דרכי קביעת הבטיחות של מכשור רפואי כחלק מתהליך האישור. הכללים כונסו למסמך G87-1. תחת כנפי ארגון ה- ISO הוגדרו על בסיס ההסכמה המשולשת קריטריונים ותקנים להערכה הביולוגית של מוצר או מכשיר רפואי כתנאי מקדים לקבלת אישור לניסוי קליני ולהמשך תהליך האישור הרגולטורי. קובץ התקנים קבל את הקוד ISO-10993, ותחתיו אוגדו מספר פרקים, כאשר פרק 1 הוא המסדיר את עקרונות התקן. הגרסה העדכנית של פרק 1 היא משנת 2018. הנחיות ה- FDA בעניין זה מסתמכות על תקן ISO-10993 עם מודיפיקציות מסוימות.
המטרה הראשית של תקן ה- ISO-10993 היא להעריך ולאשר את הבטיחות של המוצר או המכשיר המוצע על כלל ההיבטים הרלוונטיים. הדגש הוא שיש להתייחס לכלל המוצר ולא רק למרכיביו וחומריו בנפרד. על כן ההערכה צריכה להיות מלאה, עדכנית וייעודית לכל מוצר או מכשיר ולא רק לצטט התייחסויות לכל חומר או מרכיב בנפרד. יש להבין כי בהגדרה של המוצר הסופי יש להתייחס לא רק למרכיבים הישירים אלא גם לתוצרי פירוק, דבקים וחומרי איחוי, אי ניקיונות, זליגה, מדבקות וחומרי צבע, אינטראקציה בין מרכיבים וחומרים ועוד. אין להתפלא, אם כן, שתכנון ההערכה וביצועה הוא מורכב ולא טריוויאלי.
דגש קריטי נוסף הוא שההערכה אינה דוגמטית ואוטומטית. יש לקבוע את מאפייני ההערכה באופן ייעודי וייחודי לכל מוצר או מכשיר. ראשית יש להשלים הערכת חשיפה מתאימה של המוצר על מרכיביו בהסתמך על צורת השימוש הצפויה, תדירות, משך, דרגה וכדומה. יש להתייחס גם לאוכלוסיית המטופלים הצפויה. מאפייני החשיפה והזמינות הביולוגית יקבעו את צורת ההערכה והרכבה. הגדרות התקן וההנחיות במסמכים המתאימים קובעים כללי מסגרת, אך עבור כל מוצר יש לתפור ולקבוע את התמהיל המדויק המתאים של ההערכה שתתבצע בסופו של דבר.
דגש חשוב בגרסה העדכנית של תקן 10993-1:2018 הוא השלמת אפיון כימי ופיזיקלי מלא של המוצר/מכשיר, והתבססות על אפיון זה לרבות של חומרי הזליגה והפירוק מהמוצר. ביצוע מבחנים ביולוגיים, בדגש מבחני חיות, מהווה רק צורך משני עבור השלמת ההוכחה לביוקומפטיביליות של המוצר.
לאור זאת, ברור מדוע חיוני להכין תוכנית מסודרת מראש של הערכה ביולוגית באופן מקצועי ולא רק לשלוח את המוצר לביצוע אוטומטי של רשימת מבחנים, כפי שהיה נהוג בעבר. כיום גישה זו אינה מקובלת.
הערכת הבטיחות הביולוגית של מכשיר רפואי היא עניין מורכב המחייב התייחסות והתייעצות מקצועית. חיוני לקבוע את מאפייני החשיפה למוצר והיקפה (זמינות ביולוגית), הן כמכלול והן בחלוקה למרכיביו. יש לקבוע את תוכנית ההערכה לרבות סוג ותצורה המבחנים ושיטות ההכנה והשימוש בדוגמאות. ולבסוף יש להציג את תוצאות והנתונים התומכים ולנתח על ידי מומחה מתאים. כל השלבים הללו יבצעו על פי הגדרות התקן וההנחיות הנלוות ובתיאום והסכמה של הרשות הרגולטורית.
בפוסטים הבאים ארחיב בסוגיות מגוונות אודות הערכה ביולוגית (ביוקומפטיביליות) של מוצר רפואי.