כללי יסוד להערכת סיכונים טוקסיים סביבתיים לבריאות האדם

סביבת החיים המודרנית רווייה במזהמים טוקסיים בכל סוגי התווך, אדמה, אוויר ומים. הערכת הסיכונים הכללית בהקשר זה בוחנת את המאפיינים הטוקסיקולוגיים של המזהמים, הכמות/ריכוז היקף שלהם, נתיבי ההסעה שלהם (בקרקע, גזי הקרקע, במים ובאוויר), מאפייני האתרים המזוהמים, ואת מסלולי ודרכי החשיפה השונות אליהם. בהתאם יקבעו הסיכונים וחומרתם היחסית.

הערכת הסיכון הביולוגי/טוקסיקולוגי מהמזהמים מתבססת על מסלולי החשיפה המתאימים לרבות חשיפה נשימתית, פומית ועורית. כל צורת חשיפה תנותח באופן פרטני ומעמיק המתאים לה. לקביעת החשיפה הפיזיולוגית למזהמים יש להשלים הערכה של ריכוזי המזהמים בגרדיאנט זמן ומרחב, התצורה הפיזיקלית (גז-אדים, נוזל-אירוסול, מוצק-חלקיקים) של המזהמים כולל גודל חלקיקים וטיפיות, מאפייני מזג אוויר, מאפייני פעילות גופנית ועוד. בנוסף, נדרשת התייחסות למקדמי הספיגה המתאימים לדרכי החשיפה ורקמות הגוף המתאימות (דרכי נשימה, רירית מערכת העיכול, שכבת הדרמיס) ולזמינות הביולוגית הצפויה של המזהמים בהמשך לחשיפה ולספיגה בכל מסלול. בנוסף יש להשלים הערכה להשלכה הבריאותית של הנוכחות הפנימית של המזהמים בהיקף, פיזור וזמן המחושבים/מוערכים, לרבות הסיכויים והסיכונים לסוגי תחלואה שונים, אקוטיים וכרוניים, וספציפית לקבוצות סיכון באוכלוסייה כולל ילדים, קשישים ונשים בהיריון.

כחלק מהערכת הסיכונים הטוקסיים, נזקי הבריאות הצפויים נקבעים על בסיס היקף האוכלוסייה החשופה, הסתברות החשיפה, ופונקציית מינון-תגובה (dose-response) האומדת את הקשר בין חשיפת הציבור למזהם מסוים בריכוזים שונים לבין כמות התחלואה והתמותה העודפת. הערכת סיכונים זו רלוונטית לכל סביבה לרבות אתרים סגורים, מפעלים, אזורים פתוחים, ישובים וכדומה.

מעבר להיבט הבריאותי, ניתן להשלים הערכה אקטוארית הקובעת את המשמעות הכספית של הסיכון והנזק האפשרי, ובהתאם את התקציבים והמשאבים שראוי להשקיע כדי לטפל/לצמצם את הסיכון.